בן מזל דגים – הגבר
בן מזל דגים הם אולי הקשה ביותר לאיפיון בגלגל המזלות. מהיותו שייך ליסוד המים ולקבוצת המזלות המשתנים, הרי שאופיו החמקמק והמשתנה תדיר מקשה על הסביבה ואפילו על אנשים קרובים אליו, לאפיין אותו באופן חד משמעי.
ואכן, סמלו של הדגיג – שני דגים שכל אחד מהם שוחה בכוון המנוגד –מגדיר אותו היטב: איש שנמצא במצב של שינוי ותנועה פנימית מתמדת, עיתים עם הזרם ועיתים נגדו, אולם המדובר בשינויים במעמקיו של הזרם, ולא תמיד קל לראותם מבחוץ.
נושא הזהות הדגית הוא נושא מרתק מאין כמוהו: כוכב נפטון שולט על בני המזל הזה, מערפל ומתעתע בהם ובסביבה, והופך אותם לבעלי זהות חמקמקה ומשתנה במהירות. אם נוסיף לכך את שייכותו של מזל דגים ליסוד המים ולקבוצת המזלות המשתנים, נבין שמצב השינוי שהגבר הזה נמצא בו הוא כמעט תמידי, ורק מי שנמצא לידו יכול ממש להרגיש אותם בפועל.
ואכן, הגבר הדגיג יכול להיות נוכל רב קסם, שחקן תיאטרון מופלא, מאהב מדהים או פוליטיקאי שמשנה את עורו כשהרוח משתנה – כל אחד מהם הוא פן של אותה זהות עצמה, שיכולה להלהיב ולדכא, לשמח ולהעציב, אבל השינויים שבה הם החלק הדומיננטי, בעיקר כשהדגיג זקוק להם.
מה שמשותף לכל החלקים האלה הוא יכולת דרמטית רבת כוח, כיון שבעצם כל החלקים האלה הם מעין שחקנים נפלאים על במת החיים, ויכולים להשתנות מול עיניך: כשאחד הדגים מחליט לשחות הצידה, עלול הדגיג השני לסבול לא מעט ממצבי רוח, דכאונות קשים וחוסר טעם,והתמכרות לטיפה המרה או להימורים – ואז הוא זקוק להרבה מאוד חיזוקים ובני ברית סביב עולמו הרגיש.
מיכאלנג'לו, שופן, אלברט שווייצר או להבדיל אריק שרון ז'ל ואפילו יצחק רבין ז'ל- כל אחד מבני הדגים האלה נשא איתו פן דגי יצירתי ומלהיב, ויכולת להשתנות ולהתאים את עצמו לעולם סביבו.
כשמזל דגים במיטבו, אין ממש מזל שמשתווה לו מבחינת קסם אישי וכריזמה וקשה לנשים להשאר אדישות לחיזוריו. האדם היחיד שיכול לפגוע בו בדרך כלל זה הוא עצמו, במסלול מעניין של הרס עצמי ובריחות פתאומיות מאור הזרקורים, מצבים בהם הוא מסתגר בתוך עצמו ולא מאפשר גם לסובבים אותו להתקרב.
כשהמדובר בבן מזל דגים אנחנו מתכוונים לשמש במזל דגים. השמש מסמלת במפת הלידה את ה'אני האמיתי' של בעל המפה, אבל גם את דמות האב.
בגלל נפטון קבוצת המשתנים ויסוד המים המלה 'יציבות' לא ממש קיימת בעולמו של הדגיג. השאלה האמתית שנמצאת פעמים רבות מתחת לפני השטח תהיה שאלת זהות ושייכות. בן הדגים מרגיש פעמים רבות שהוא כאילו משחק על במה, החיים עוברים לידו אבל הוא עצמו אינו שייך לכאן ולעכשיו, ונמצא בעצם מאחורי הקלעים.
מי אני? לאן אני שייך? מי באמת אוהב אותי? חלק מהשאלות האלה או כולן נמצאות תמיד מתחת לפני השטח למרות שכלפי חוץ הם עשויים להיראות ברורים וחד משמעיים.
חלק מהשאלות האלה קשורות למקום הרגשי שבו היה אביו של בן הדגים בזמן הלידה או במהלך חייו הצעירים, או שאלות שהטרידו אותו פעמים רבות במהלך חייו.
יתכן ודמותו של האב היתה מעורפלת ולא ברורה, ולא הצליחה להעניק לחייו של הדגיג אימפקט של עוצמה ויציבות שבן הדגים זקוק להם בילדותו, ולכן גם היה קשה לו להזדהות עם הדמות הזו.
אולי משום כך הדגיג עצמו חייב לגדל לו אגו ברור ואב פנימי עוצמתי בתוכו כדי שילדיו שלו יוכלו להשען על אב יציב חזק ברור וחד משמעי, ולא תמיד זה קל עבורו.
המעברים בין שתי הדמויות השונות שבתוכו לא קלים לדגיג וקלים פחות לאלה שסביבו, בעיקר כשהוא מסתגר, או מנסה לברוח מהמציאות באופנים שונים.
הפרטנרית של בן הדגים משמעותית מאוד בחייו, בעיקר אם היא יכולה להבין להכיל ולקבל אותו כפי שהוא על כל השינויים שהוא עובר. אם הוא לא מוצא לו מישהו כזיו, ואם לא מצא לו מקצוע יצירתי שיבטא את מהותו מליאת הדמיון וההשראה בתחומי המשחק האמנות או כל תחום אחר בו נושאים אלה נדרשים, הוא עלול להשאר סגור ומתוסכל מאי יכולת לתקשר עם העולם ולבטא את עצמו כפי שהוא, על כל הפוטנציאל הרב הטמון בו.
הצד הקשה של הדגיג הוא ההרס העצמי שלו. לא תמיחד הצד הזה בא לידי ביטוי, אולם בגלל קושי לבטא רגשות באופן ישיר הדגיג עלול להפנות את הזעם והתסכול אל עצמו, ולהכנס למצבים של הרס עצמי בעזרת סמים, אלכוהול, התבודדות, ועוד.
יאיר טריבלסקי (C)